<h1>כל בו הלכ' חליצה סימן ע"ז</h1>
<h2>דף כו:</h2>
כתב בעל התרומה אמר רבי יהודה מצות חליצה קוראה וקורא חולצת ורוקקת וקוראה. אלה הדברים חסרים לזכרון משפט אם חלה או ברח [או] נפלה לפני יבם קטן אם נזונת לאחר שלשה חדשים וממון שומרת יבם למי פלוגת' לאביי ורבא הוא דידו כידה פרק הכותב [כתובות פ"ג ע"א] והחולץ [יבמות ל"ט ע"א] והגאונים פסקו כאביי משום דלרבא קשיא מתה. ואם חליצה פסולה היא צריכה לחזר על כל האחים למאן דאמר יש זיקא דוקא כדאית' פרק החולץ [כ"ו ע"ב]. ולמאן דאמר אין זיקא חליצה פסולה מהו והלכה כדברי מי.
<h2>דף לט.</h2>
כתב בעל התרומה אמר רבי יהודה מצות חליצה קוראה וקורא חולצת ורוקקת וקוראה. אלה הדברים חסרים לזכרון משפט אם חלה או ברח [או] נפלה לפני יבם קטן אם נזונת לאחר שלשה חדשים וממון שומרת יבם למי פלוגת' לאביי ורבא הוא דידו כידה פרק הכותב [כתובות פ"ג ע"א] והחולץ [יבמות ל"ט ע"א] והגאונים פסקו כאביי משום דלרבא קשיא מתה. ואם חליצה פסולה היא צריכה לחזר על כל האחים למאן דאמר יש זיקא דוקא כדאית' פרק החולץ [כ"ו ע"ב]. ולמאן דאמר אין זיקא חליצה פסולה מהו והלכה כדברי מי.
<h2>דף לט:</h2>
ולא כייפינן לחלוץ דחליצה מעושית פסולה אלא מכל מקום מטעינן ליה. הלכך לא כייפינן ליבם כיון דמצות חליצה קודמת. ומצוה בגדול. לא רצה הולכין אחר קטן ממנו, לא רצה הולכין עד שמגיעין אצל קטן שבכולם.
מצות עשה לחלוץ יבמתו שנאמר וחלצה נעלו מעל רגלו.
וצריכין להיות חמשה דיינין. ושליח בית דין צריך (לשנויי) [לשוויה] סנדלא ברגל דימינ' דיבם. תיתי יבמה קמייהו ומקרו לה יבמה בלשון הקודש מאן יבמי וכו' ותעשה כל המעשה כמו שכתוב למעלה ומצוה למיתב תמן חמשה. וכל דכתיב בגט חליצה לכתוב במותב תלת' כחדא הוינא וחתמין תלתא דאמר ליה מר ברבי יהודה גאון לספריה לא תכתוב אלא במותב תלתא [וחתמו תלתא]. וצריך לסרגולי מגלת' ולשרטוטי דהלכת' כרבי יעקב דאמר שתים כותבין בלא שרטוט שלש אין כותבין [גיטין ו' ע"ב]. עד כאן לשון הר"י.
<h2>דף מב.</h2>
וצריכה להמתין שלש חדשים לאחר מיתת הבעל קודם שתנש'. והיכא שמת היבם לאחר שלש חדשים למיתת הבעל אחיו אפילו הכי צריכה להמתין שלש חדשים ליארס לאחר מיתת היבם כך פסק ה"ר יעקב לה"ר יוסף ברבי אהרן בתשובה אחת.
<h2>דף קא:</h2>
תני' בספרי ועלתה יבמתו צריכין שילכו בגובה של עיר לחלוץ.
<h2>דף קב.</h2>
דין מנעל מלשון הר"ף ז"ל. צריך שיהא של עור בהמה טהורה. ומעור קשה מפרה או מתיש דומיא דסנדל שלהם שהיה מעור קשה כדאמרינן שהיה מעור שלוק וכולו תפור מעור ותפור מבחוץ ולא מבפנים ורצועות תפורות במנעל מעור בהמה טהורה הכל הרצועה והתפירה עצמה (ומחוברת) [ומחוברות] באזנים וקרסים נואגי"ץ בלעז והלולאות הכל מעור בהמה טהורה. וטוב שלא יהיו הלולאות מן האוזן עצמה כעין שרגילין לעשות נקבי' בתוך אזני המנעל. אלא צריך שיהיו הלולאות רצועה קטנה מחוברת בראשי האזנים וצריך שיהא המנעל של ימין לכתחלה וברגל של ימין גם בדיעבד וברגלו יחף וצריך שיהיו אזנים קצרות שלא יגיעו זו לזו כדי שיהיו הקרסים והלולאות שבהם תוחבין אל הקרסים על שוקיו ממש ולא על האזנים משום מעל דמעל. מכאן נראה שאין הלולאו' מן האזנים עצמן וכל שכן דבעינן שיהיו האזנים על (שוקיו) [שוקו] ולא על סנדל דאז הוא מעל דמעל. וכשקושר צריך שני קשרים זה על גב זה וצריך שיהיה לו עקב בולט קצת ושפה תפורה ושנאצי וכל המנעל שחור וכן הקרסים והלולאות אבל הרצועות לבנות ושלא יהא שום לשון תחת הקרסים ולא בין האזנים דאם כן הוי נמי מעל דמעל והפנתא שקורין אינפיניא לא תגע רק על האזנים ולא תחת האזנים כלל וצריך (ד') [ג'] קרסים או ב' לכל הפחות ושיתפרנו תפירות תכופות וכשיב' (לקצור) [לקשור] הרצועות שהאחת באוזן מכאן והאחת באוזן מכאן יכרכם סביב האזנים ויקשרם על השוק ממש מבחוץ ולא על האזנים.
<h2>דף קו.</h2>
ולא כייפינן לחלוץ דחליצה מעושית פסולה אלא מכל מקום מטעינן ליה. הלכך לא כייפינן ליבם כיון דמצות חליצה קודמת. ומצוה בגדול. לא רצה הולכין אחר קטן ממנו, לא רצה הולכין עד שמגיעין אצל קטן שבכולם.
<h2>דף קו:</h2>
דין סדר חליצה אל הר"ר יצחק ז"ל. יבררו שלשה דיינין בתחלה ויוסיפו עליהם עוד שנים להשלים לחמשה ולא יהיו קרובים זה לזה [ו]לא ליבם ולא ליבמה. וכן לא יהיו הדיינים גרים מאב. ויאמרו הדיינים נלך למקום פלוני לחלוץ דכתיב השערה. וילכו וישבו שם והיבם והיבמה יעמדו לכתחלה כענין בעלי דינין אבל בדיעבד אם ישבו. וישאלו אם יש שלשה חדשים ממיתת הבעל. ואם יש לו אח. ואם זהו אחיו של מת מאביו ואם היה בעולמו. ואם זאת היא אשתו של מת ואפילו קרוב ואפילו אשה נאמנין. [וצריך שלא יהא אחד מן הדיינין גר, ואם אמו מישראל כשר. והר"פ ז"ל כתב וצריך עיון בספר גדול]. ויחקרו אם היבם בן שלשה עשר שנים ויום אחד. ואם היבמה בת שנים עשר שנים ויום אחד. ואם הוחזקה בשנים אפילו על ידי נשים סגי בכך. והר"ף ז"ל כתב כדאמרינן [קידושין פ' ע"א] הוחזקה נדה בשכנותיה בעלה לוקה עליה ומחזקין לה בודאי ע"כ. ויחקרו אם יש לה סימנין כגון שתי שערות שבערוה או השערות שלמעלה באיש שערות בכל מקום חוץ מן הזקן באשה הדדין שוכבין או מוטין וזו בדיקה של נערה יכולה להיות על פי נשים כגון דהוחזקה גדולה (בנשים) [בשנים] ואם אין סימנין עד עשרים לאיש ונולדו לו סימני סריס אינו חולץ ואינו מיבם. ואם לא נולדו לו סימני סריס עד רוב שנותיו ממתינין לו. וכן האשה אם לא הביאה שתי שערות והיתה בת עשרים שנה ונולדו בה סימני אילונית דינה שאינה זקוקה ליבם. ואחר כך שואלין אם אכלה האשה כי שמא תרוק מחמת אכילה ובעינן וירקה מעצמה. ולכך בעינן שתחלוץ קודם אכילה. וצריך שלא תרוק דם לבד אבל אם דם ורוק מעורבין יחד אין לחוש. ואחר כך אומרים ב"ד ליבם אם אתה חפץ ליבם או לחלוץ ונותנין לו עצה הגונ' ואם ירצה לחלוץ מביאין לו המנעל וצריך שיה' מעור קשה מבהמה טהורה וצריך שיהיו בו רצועות מחוברו' וגם קשרי' שקורין נושש. ולולאו' להכניס הקשרים. וצריך לכתחל' שיהא המנעל שלו ושל ימין וצריך ליתנו ברגל ימין. אבל של שמאל פסול אפילו הוא אטר. וצריך (ליתן) [ליתנו] ברגלו יחף ולא על גבי בתי שוקים דכתיב מעל ולא מעל דמעל ומהאי טעמא צריך שלא יהא ארוך עד למעלה מן הארכובה. וצריך לקשור הרצועות ויכניס הקשרים בלולאות למהוי חליצה אלימת'. ותאמר האשה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי ולא תפסיק בין לא לאבה שלא יהא משמע אבה יבמי וכן לא יפסוק היבם בין לא ובין חפצתי. ויעמוד היבם אצל כותל או אצל עמוד כדי שידחוק רגליו בארץ. ואחר כך תתיר האשה הרצועות והקשרים מן הלולאות הכל ביד הימנית ולא תהא שמאל מסייעתה בירושלמי. והיכן שאין לה יד חולצת בשניה ותהא שומטת המנעל מן העקב ותחלוץ כל המנעל והכל מעומד או מוטה אבל מיושב לא. ואחר כך רוקקת האשה רוק גדול הנראה לחמשה דיינין משעה שיצא מפיה עד שיגיע הרוק לפני היבם. ואם היא ארוכה והיבם גוץ וקלטו הרוח קודם שיגיע לפני פניו של איש צריכה לרוק פעם אחרת ואחר כך קוראה בלשון הקודש ככה יעשה לאיש וכו' עד בית חלוץ הנעל. והדיינין אומרים שלשה פעמים חלוץ הנעל והעומדים שם אומרים כמו כן. וצריך שיתכוונו שניהם להתיר אך מותר להטעותו ולומר לו על מנת שאתן לך מאתים זוז והיא לא תתן. והיכא דאין יכולין להטעותו אומרים לו אם לא תשמע לעצתינו נשים חרם בינינו להבדל ממך עד שתחלוץ. אך היבמה צריכה ללכת אחרי היבם להתירה. ואם יש לו אשה אחרת מנדין אותו להדיא עד שיחלוץ. וכן אם אינו רוצה לחלוץ ולא ליבם מנדין אותו בהדי'. וכן אם הוא מאותן שכופין להוציא. ואם היתה היבמה אסור מצוה או אסור קדושה חולצת ולא מתיבמת. ואסור ערוה פטור לגמרי עכ"ל ה"ר יצחק ז"ל.
וצריכין להיות חמשה דיינין. ושליח בית דין צריך (לשנויי) [לשוויה] סנדלא ברגל דימינ' דיבם. תיתי יבמה קמייהו ומקרו לה יבמה בלשון הקודש מאן יבמי וכו' ותעשה כל המעשה כמו שכתוב למעלה ומצוה למיתב תמן חמשה. וכל דכתיב בגט חליצה לכתוב במותב תלת' כחדא הוינא וחתמין תלתא דאמר ליה מר ברבי יהודה גאון לספריה לא תכתוב אלא במותב תלתא [וחתמו תלתא]. וצריך לסרגולי מגלת' ולשרטוטי דהלכת' כרבי יעקב דאמר שתים כותבין בלא שרטוט שלש אין כותבין [גיטין ו' ע"ב]. עד כאן לשון הר"י.
